פסק-דין בתיק ת"א 5749-05

מבוא

1.         בפניי תביעה שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: " הבנק" או " התובע") נגד חברת אלרם מערכות שמש ביתיות בע"מ (להלן: " החברה" או " הנתבעת"). התביעה הוגשה בגין חובות בחשבון הבנק של הנתבעת על סך של 869,445.92 ש"ח נכון ליום 8.9.05, סכום הכולל ריבית עד ליום 1.7.05 ולריבית מאותו מועד כמפורט בכתב התביעה, וכן נגד הנתבעים 2 ו- 3 שהינם בעלי המניות ומנהלים בחברה, החתומים על ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום מיום 20.11.92, והכל כמפורט בכתב התביעה.

2.         הנתבעת ניהלה חשבון חוזר דביטורי בסניף הבנק בלוד, במסגרתו הועמדו לה אשראים/הלוואות מעת לעת (ההסכם והנספח לחוזה הדביטורי צורפו לכתב התביעה כנספחים א' ו- ב').

ביום 2.3.05 הוגבל חשבון הבנק של החברה לאחר שביום 1.3.05 הגיעו לחשבון שיקים שתשלומם הביא את החשבון ליתרת חובה בסכום של 1,761,417 ש"ח וביום 2.3.05 הגיעו שיקים נוספים שתשלומם הביא את החשבון ליתרת חובה בסכום של 2,018,781 ש"ח.

3.         הנתבעת הגישה ערעור לבית משפט השלום ברמלה, לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, בגין סירוב 44 שיקים. במסגרתו ביקשה לגרוע את כל 44 השיקים מרשימת השיקים ולהורות על ביטול הגבלת חשבון הבנק של הנתבעת.

הערעור נדחה על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חייט ובעקבות כך ערערה הנתבעת לבית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי נקבע, בהתאם להסכמת הצדדים, כי הערעור על החלטת בית משפט השלום ידחה, אך קביעותיו של בית משפט השלום לא ישמשו כמעשה בית דין בעתיד. 

4.         ביום 13.9.05 הגיש הבנק את התביעה שבפני, בהליך של סדר דין מקוצר, כנגד הנתבעים, לתשלום סך כולל של 869,445.92 ש"ח בגין יתרות חובה שנצברו בחשבון כאמור לעיל.

5.         בקשת רשות להתגונן הוגשה מטעם הנתבעים ביום 25.6.06 (לאחר שפסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה בוטל). בקשתם נדונה והוכרעה בהחלטת כב' הרשמת מגי כהן מיום 19.7.07, במסגרתה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענות הבאות: העלאת הריבית בחשבון ללא הסכמת הנתבעים ובהעדר מתן הודעה להם, הקטנה חד צדדית של מסגרת האשראי המוסכמת ללא עדכון הנתבעים, טענת קיזוז סך 34,811 ש"ח שנגבו מהנתבעת ביתר לאחר הגשת תביעת הבנק באמצעות לשכת ההוצל"פ (הבנק פתח 18 תיקי הוצל"פ כנגד הנתבעים בסך כולל של 312,509 ש"ח כאשר נסמך הבנק על שטרות לביטחון שהעמידה הנתבעת כבטוחה לטובת הבנק - כאמור בסעיף 18 לבר"ל) והפרת סעיף 17 לחוזה הדביטורי ע"י הבנק בהעמדת ביטחונות הנתבעים לפירעון מיידי בעת הגשת תביעת הבנק.

מנגד, נדחתה בקשתם למתן רשות להתגונן בטענות הבאות: איסור התניית שרות בשרות, חישוב הריבית על ידי הבנק שלא כדין ובתוספת סיכון מקסימאלי למרות הביטחונות הנזילים הרבים שהעמידה הנתבעת לטענתה ותוקף כתב הערבות.

הנתבעים ערערו על ההחלטה בבר"ל שלא להתיר להם להתגונן בחלק מטענות ההגנה. בהחלטת בית המשפט, כב' השופטת עובדיה, התקבל הערעור באופן שהותר לנתבעים להתגונן בכל טענותיהם.

6.         מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 2, כמו כן הוגשו שלוש חוות דעת: חוו"ד של רו"ח אילן רביע לעניין חישוב הנזק הכלכלי שנגרם לנתבעת נוכח החזרת 42 המחאות על ידי הבנק בתאריכים 28.2.05 ו- 1.3.05; חוו"ד של מר יצחק שריר בנוגע לחובתו של הבנק להעמיד לחברה הלוואות  "BACK TO BACK" (להלן: "בק טו בק") בתנאים המבטאים העדר סיכון לבנק במתן אשראי כנגד שיעבוד בטחונות נזילים ובנוגע לתוספת הסיכון שחייב בה הבנק את חשבון החברה; חוו"ד של רו"ח סיגל גרינבוים אודות חישוב ריביות שנגבו ביתר בחשבון הבנק, לפי הנטען והנזק הכלכלי הנוסף שנגרם לחברה כתוצאה ממחדלי ושגיאות הבנק הנטענים.

מטעם הבנק הוגש תצהיר עדות ראשית של מר פרידיאן, ששימש כמנהל סניף הבנק ברמלה, במועדים כמפורט בתצהירו.

7.         בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים ונותני חוות הדעת.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובע בתמצית

8.                  לטענת התובע, הנתבעת חתמה על חוזה דביטורי במסגרתו ביקשה להקציב לה מפעם לפעם אשראי, הלוואות או אשראי חוזר מסוגים שונים, כנגד התחייבותה להחזיר לתובע את הסכומים בתוספת ריבית חריגה בשיעור הנהוג מעת לעת אצל התובע, לרבות ריבית חריגה בשיעור מקסימאלי הנוהג מעת לעת אצל התובע, במקרה של משיכת יתר לא מאושרת  או במקרה של העמדת החוב לפירעון מיידי.

לטענת התובע, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ויש לחייבה בתשלום החובות בחשבון הבנק שלה על סך של 869,445.92 ש"ח נכון ליום 8.9.05.

9.         לטענת התובע, הנתבעים 2 ו- 3 שהינם בעלי מניות ומנהלים בנתבעת, ערבים לחובותיה בהתאם לכתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום מיום 20.11.92 ולפיכך חייבים לשלם לתובע את כל סכום החוב של הנתבעת (כתב הערבות צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

טענות הנתבעים בתמצית

10.        לטענת הנתבעים, הבנק הפר את הסכם מסגרת האשראי בכך שהוא לא יידע את הנתבעים, לאורך שנים, כי מסגרת האשראי של החברה נמוכה בהיקפה מהמסגרת שסוכמה בין הצדדים.